<h1>ספר האסופות סימן קפ"א</h1>
<h2>דף ג.</h2>
דין אם גוי או שפחה שבבית ישראל שמלגו תרנגולת ולא ראה ישראל אם בכלי ראשון, אם בכלי שני, או הדיחו בשר ונתנו בקדירה ולא ראה ישראל, או הדיחו קערות חולבות ושל בשר, ולא ראה ישראל אם יחד הדיחו, או כל אחד לבדו, או בגווני אחריני דדמו להני, אם אינם יודעין משפט הדבר אז הכל אסור, דשמא כדי להקל טרחן עשו באיסור, ואם יודעין הדין היאך משפט לישראל, אז אם ישראל יוצא ונכנס או אפילו תינוק שחכם כל כך שלפעמים סומכין עליו לראות, הכל מותר.
<h2>דף סד.</h2>
אלו פסקי איסור והיתר, נעתקו מספר התרומה, היאך אנו לוקחין בצים מן הגוים, הלא אינו אומר מעוף פלוני טהור הן, ומשום סימנין אין לסמוך דקיימא לן סימנין לאו דאורייתא, אלא סומכין על הרוב שבינינו שטהורין אבל טרופות אין לוקחין מהן. והנהו קנשטלש ואובלטש שפיר קונין מן הגוים, אעפ"י שלא ראינו הבצים תחילה. וגם אין לחוש שמא היה בהן דם, ואינן אסורין משום בשולי גוים של ביצים, למי שאינו תופס איסור בשולי גוים על פת.
<h2>דף עה.</h2>
עובר ניתר בשחיטת אמו כשהיא כשרה ובשחיטת עצמו כשהיא טריפה, ודוקא בן ט' דד' סימנין אכשר ביה רחמנא כשלא הלך, אבל בן ח' חדשים אסור כשהאם טריפה, דלא שייך ביה שחיטה, ולפי שלא יוכל להבחין מתי הוא בן ט', טוב לאסור הכל כשהאם טריפה.
<h2>דף צה:</h2>
דין חתיכת בשר שהניחה בביתו ואין איש רואה והלך לשוק אם מצאה במקום שהניחה, מותרת בלא טביעת עין וסימן, ולא ניחוש לחלפה עורב, ואם לא מצאה שם אז צריך טביעת עין, ואם הניחה בשוק בין הגוים, צריך טביעת עין שלא יחליפוה.
<h2>דף צז:</h2>
דין חכם שבא להתיר על ידי ס', קדירה שנתנו בה כף איסור, שצריך לחקור ולשאול, אם נתנו מים בקדירה לאחר שהיה בה האיסור. דין חכם שבא להתיר כלי על ידי שלא היה בן יומו צריך לחקור ולשאול, אם היו בו אפילו מים רותחין בינתיים, דכך שוה כמו איסור עצמו.
<h2>דף ק.</h2>
דין מלח שבולע מדם או מאיסור ונתנוהו בקדירה אם יש בקדירה ס' של מלח הכל מותר, אע"ג שהמלח שנעשה נבילה נותן טעם אפילו ביותר מס' דאינו חמור יותר מאלו היה כולו דם, או האיסור הבלוע בו. ואם מלח הבלוע מבשר או מתבלין שדכו במדוך של בשר ונתנוהו בתבשיל של חלב, או איפכא, אין צריך ס' אפילו מן המלח, כי אם ששים מטפת הבשר הבלוע בו, כיון שהמלח לא היה בלוע מאיסור.
<h2>דף קיא:</h2>
דין קערות חולבות שהדיחן במחבת של בשר או איפכא דאם שניהם בני יומן הכל אסור, ואם אחד בן יומו והאחד אינו בן יומו הכל מותר, אפילו נאמר נותן טעם בר נותן טעם דמותר, בלעו דוקא, אבל בשנתבשלו אסור, הכא מותר דאיכא תלתא נותני טעם על ידי המים, אחד בשר במחבת, ומן המחבת במים, ומן המים בקערות שאינן בני יומן שהוא היתר קצת, וגם לא קיבלו כי אם מטעם השני, וכן בצים שנתבשלו במחבת חולבת אם נתן בפשטידש, או שנתבשל במחבת של בשר ונתון בפלדונש מותרין, וכן ירקות, וכן קטניות.
<h2>דף קיג.</h2>
דין קיבה ודקין וטבחייה דאין מחזיקין בהם דם, אם מלחן בקערה או נתנן בקדירה ולא נמלחו, או אם נתבשלו בלא מליחה והדחה מותרין, וכן הדורא דכנתא, המעיים השמנים ושאר הדקין, אבל כנתא גופא אסורה דמחזקת דם והשומן שעל הטבחייא יש בה דם וצריך למלוח וכן יש בהלכות גדולות דהשומן יש בו סורייקי סומקי, וכן שאר בני מעיים צריך למלוח כמו הכרס ואם מלח הקיבה והדקין והטבחייא שהן בלא דם, ומלחן עם בשר אחר, אפילו הכי הכל מותר, ולא דמי לדגים ועופות שמלחן זה עם זה דאסור.
